<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן ר"ע</h1>
<h2>דף יט.</h2>
עוד שאלת באיזה ענין ראוי להשתמש במימרא דכל מלתא דלא צריך לטפויי מלתא קאמר [ב"ב קל"ח ע"ב]. תשובה בזה אין כח בידינו לדון בו בדמיונות אלא מקום שאמרו אמרו במקום שלא אמרו לא ידענו מה ואין כח בידינו לדון בו. ותדע לך שהרי שנינו [שם ס"ד ע"א] ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך, ולא אמרינן דאף על גב דלא צריך שופרא דשטרא הוא כדי שלא יבאו לידי מחלוקת שמא זה יאמר סבור הייתי שהכל בכלל מקחי וזה יאמר לא כי, אלא חשיב ליה רבי עקיבא למלתא יתירתא ולטפויי מלתא קא אתי וקימא לן כוותיה, (דאלו) [ואילו] רב יהודה אמר [שם ס"ט ע"ב] האי מאן דזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין תאלין והוצין ואף על גב דאי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא. וכי תימא שאני בין משייר לנותן ומוכר דכשהוא משייר מה שאינו צריך לשייר לטפויי (בשיווין) [בשיורו] קא (אפילו) [אתי] אבל במוכר ונותן לא דליפות כחו של מקבל מתנה או לוקח קאמר ולא אמר לטפויי, לא היא דהא אמרינן בשלהי פרק נוחלין [ב"ב קל"ח ע"ב] תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ואקשינן ודלמא כראוי לו בחובו קאמר ופרקינן אמר רב נחמן אמר לי הונא הא מני רבי עקיבא היא דאמר כל מלתא יתירתא לטפויי מלתא קאתי. הילכך אנן לא בקיאינן במלתא שפיר ולא עבדינן עובדא אלא בהנך דאיתפרשו בגמרא, דאינון ההיא דחוץ מאלו דבמשנת המוכר את הבית [ב"ב ס"ד ע"א], וההיא דכראוי לו דברייתא דפרק נוחלין [שם קל"ח ע"ב], וכן המוכר שדה לחברו ואמר לו שדה זו אני מוכר לך חוץ משדה פלוני או חוץ ממצר שדה פלוני או חוץ מסדן פלוני דאמרינן דלשייר בממכרו זה כשיעור דמי אותה שדה ששייר או דמי הסדן פלוני קאמר כדאיתא בשלהי פרק המוכר את הבית [ע' ע"א] וטעמא מדרבי עקיבא, ואף על פי שלא כתבה לההיא הרב אלפסי ז"ל בהלכות, ובאמת דהיא גופא לא איברירא דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא ואין זה מקום אריכות בזה מן הדקדוקין שבא באותה הלכה. והוי יודע דלרבי עקיבא לאו לטפויי דוקא אמר אלא כל לישנא יתירא לא לצורך מלתא אתי (ד)פעמים לטפויי ופעמים לגרועי, דגרסינן בערכין בריש פרק האומר משקלי עלי [י"ט ע"א] אמר רב יהודה קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף, מיתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף ופריק הוא דאמר כרבי עקיבא דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את הדות, כלומר בהא נמי רב יהודה דייק לישנא יתירא דמאי דקאמר מלא לגרועי קאתי מדהוה ליה למימר קומתי עלי ואמר לישנא יתירא מלא קומתי לא לחנם אמר כן דלגרוע קאתי שלא יתחייב לתת אלא מלא קומתו ואפילו דק שהוא נכפף.
